איתי שכטר: "נולדתי למשחקים כאלה"

כבר חמש שנים שאנחנו רואים את איתי שכטר בנוף הכדורגל הישראלי, אך נראה כי מעולם לא ראינו אותו חד יותר. ילד הפלא שערך את הופעת הבכורה בליגת העל בגיל 17, כבר בן 22, והוא ממש לא הטיפוס הבעייתי שמצטייר מהסיפורים מסביב. תוך שהוא נאבק בתדמית הצוללן, הליצן, הבליין ומה לא, שכטר פורח בהפועל תל אביב ומבקש להבהיר: "התבגרתי".

עוד לפני ההצגות מול ראפיד וינה ואחי נצרת, התפנה החלוץ לראיון ראשון העונה וסיפר ל-ynet על המטרות ("אליפות עם הפועל"), החלומות ("לקבל טלפון מהסוכן שאני צריך לארוז מזוודה"), ההתאהבות במועדון ("האוהדים מרגשים"), היחסים עם אלי גוטמן ("הוא לא רק מאמן, הוא אבא"), וגם על הנבחרת ("יש הרגשה שאנחנו משחקים לא רק נגד היריבה, אלא גם נגד האוהדים והתקשורת").

"אם אני לא מניח תפילין כל בוקר, אני בצרות"

שכטר פותח כל בוקר בהנחת תפילין. "הדת והכדורגל לא כל כך מסתדרים יחד, אבל בתורה אומרים לעשות כמה מצוות שאתה יכול", מסביר החלוץ, שבנתניה הלך לשיעורי תורה פעמיים בשבוע. "אם אני לא מניח תפילין, אני בצרות ומרגיש לא טוב עם עצמי. הקב"ה נותן לנו 24 שעות ביממה, אז אנחנו לא יכולים לתת לו עשר דקות בבוקר, רק להגיד בוקר טוב?".

שעה במחיצתו של שכטר חושפת ילד צנוע, מסודר, נבון, בדיוק ההיפך מהתדמית שנוצרה לו. "אני שומע הרבה על זה שאני בעייתי, אחד שעושה בלאגן, אבל איתי שכטר הוא ילד טוב, מחונך, רגוע, ממשפחה נורמטיבית", הוא מעיד על עצמו בגוף שלישי.

"לפעמים הוא קצת שטותניק מהתלהבות, אבל מבפנים הוא נשמה. אני הכי לא בליין שיש. לצאת פעם בשבועיים לשתות בירה עם החברים מהקבוצה זה בסדר גמור, אבל אני מעדיף לראות סרט או משחק כדורגל בבית מאשר לצאת לבלות. אני מקצוען וחי חיים ספורטיביים, בכדורגל שלנו מי שלא עושה את זה זז הצידה, והנה הגעתי למועדון מפואר, לנבחרת, אז זה אומר שאני עושה משהו נכון.

לא בליין. שכטר עם הבוס הקודם, דניאל יאמר (צילום: טל שחר)

האס של גוטמן מוסיף: "יוסי בניון, שהוא יקר לי, סיפר לי שבאנגליה שחקנים יוצאים פעם בשבוע ומתרסקים עם אלכוהול. שאלתי אותו אם אחרי הפסד אסור לצאת והוא אמר לי שזה שטויות, כי אם שחקן שנתן את הנשמה במגרש, השקיע ובסוף הפסיד, אז למה אסור לו לצאת? גם מתיאוס היה אומר לי שזה בסדר לצאת לנקות את הראש, אבל בארץ אם אני אצא אחרי הפסדים יאכלו אותי חי. אצלנו, אם הפסדת אתה צריך למות ואם ניצחת אתה צריך לעשות מסיבה".

"אני פחות ילדותי במשחק שלי"

את השינוי שחל בשכטר עם מעברו להפועל ת"א ניתן היה לראות בעיקר על המגרש. "התבגרתי בהפועל", מספר החלוץ, שגר לבד מגיל 18 בזמן שמשפחתו מתגוררת בצפון. "אדם שחי לבד מתבגר אוטומטית, אבל השנה התבגרתי גם על כר הדשא ואני פחות ילדותי במשחק שלי. אם אני חייב למישהו משהו על איפה שאני נמצא עכשיו זה לגוטמן, וכמובן גם למוני ולהנהלה שנלחמה עליי אחרי מו"מ לא קל עם נתניה.

"גוטמן בשבילי זה לא רק מאמן, זה אבא. רק אני יודע כמה הוא נלחם עליי בקיץ, ואחרי כל מה שעשו בשבילי עכשיו אני צריך להוביל את ההתקפה של הפועל עם בישולים ושערים".

איתי שכטר. אימת שוערי ליגת העל (צילום: אלי אלגרט)

על הקיץ הארוך שעבר עליו עם לא מעט מכשולים ו"פיצוצים" בעסקה בין הפועל לנתניה, מספר השחקן הצעיר: "זו היתה הרגשה לא נעימה בכלל. רגע אחד אתה מקבל טלפון שאתה חתום ואחרי חצי שעה שומע שהתבטלה העסקה. הגיע שלב שאמרתי לסוכנים שלי 'פשוט אל תגידו לי כלום עד שהכל סגור'. הכי חשוב זה שבסופו של דבר הגעתי למועדון שבו אוהבים אותי. הפועל זה מועדון נפלא, בית חם, עם קהל מדהים.

"יש לי קליק טוב עם האוהדים, הם באמת מרגשים ומזכירים לי את הקהל של מנצ'סטר יונייטד. אני שחקן שהביטחון שלו בא מהאוהדים, אני רץ בשביל האוהדים, ובכלל אני חושב שהאוהדים זה הכדורגל ואם הם לא יהיו המשחק יהיה משעמם".

"נלך עם חיפה ראש בראש עד הסוף"

ובינתיים האוהדים מקבלים ממנו גם תמורה - חמישה שערי ליגה, עוד שלושה שערים ויכולת מופלאה באירופה והרגל עוד נטויה. "יש לי תחילת עונה די טובה עם קצת עליות וירידות. היו לי משחקים טובים באירופה, אבל אני מעדיף שהמשחקים הטובים שלי יהיו בליגה". ובליגה הפועל נמצאת רק במקום הרביעי, אך שכטר לא מודאג: "כל הכבוד לחיפה על המאזן שלהם, אבל עוד נגיע אליהם ונלך איתם ראש בראש עד הסוף. יש לנו קבוצה חזקה מאוד, ואנחנו צריכים לרוץ חזק לאליפות".

שכטר מול מכבי חיפה. יש כבוד (צילום: אלי אלגרט)

אבל עוד לפני האליפות, שכטר כבר יודע, שהאוהדים האדומים רוצים, לפני הכל, ניצחון בדרבי. "התקתוקים של הלחץ מהשחקנים כבר החלו בשבוע שעבר. כולם אומרים לי שאני לא יודע מה זה דרבי תל אביבי, שאני חייב להרגיש את זה, ואני אומר שנולדתי למשחקים כאלה. שאלתי את שי אבוטבול כמה כסף אתה מוכן לשלם כדי להבקיע שער ניצחון בדרבי, והוא אמר לי 20 אלף יורו. גם אני מוכן לתת 100 אלף שקל בשביל להבקיע מול מכבי. נעשה הכל כדי לנצח את הדרבי הזה".

"פרשת גטבורג עשתה לי עוול גדול, חיפשו אש"

במקביל למאבקי הצמרת בליגה, האדומים נוחלים הצלחה גם בליגה האירופית, אך את העונה האירופית שלו החל שכטר דווקא עם פרשה שלא קשורה לכדורגל - בגטבורג. "הסיפור הזה כבר מאחורי", הוא מבהיר בנחרצות. "נכנסנו שם לקטע לא נעים, אבל יותר זה לא יקרה. נעשה לי עוול גדול בפרשת גטבורג, כי לא עשיתי שום דבר. הטעות היחדה שלי היתה שהבאתי בחורה למלון, אבל לא עשיתי שום דבר רע.

"חיפשו בארץ אש, אבל זו התקשורת ומותר לה. כמו שהתקשורת מרימה בן אדם, ככה היא יכול לרסק אותו. אני מתחזק מהדברים האלה והצד החיובי הוא שהסיפור הזה ביגר אותי. מעכשיו בכל נסיעה אני נשאר בחדר, ומעדיף שלא להכניס את הראש לפינות שלא צריך".

שכטר נוחת בארץ אחרי פרשת גטבורג (צילום: אורן אהרוני)

שכטר עדיין ילד במובנים של כדורגל, אבל יש לו לא מעט תובנות על הכדורגל הישראלי. "אם יקחו את הכדורגל בפרופורציה במדינה שלנו, יהיה יותר כיף לכולם", הוא מצהיר. "אצלנו כולם משתגעים אחרי הפסד והתקשורת חורצת גורלות בצורה מפחידה. שחקן צעיר יכול לתת משחק אחד טוב והופכים אותו לבניון הבא, ואם הוא נותן משחק לא טוב הוא צריך ללכת הביתה. כנ"ל לגבי מאמנים - שלושה משחקים טובים הופכים מאמן לגאון שצריך לחתום בנבחרת, שני משחקים פחות טובים והוא צריך להתפטר.

"בכדורגל שלנו, כל שבת זה חיים או מוות. צריך למדוד קבוצה או שחקן לאורך שנה-שנתיים, רק אצלנו זורקים הביתה זרים אחרי שני משחקים לא טובים, לא נותנים צ'אנס לאנשים - או שאתה מלך או שאתה צריך ללכת הביתה, וזה לא עובד ככה. צריך ללמוד מאנגליה - מאז שנולדתי פרגוסון מאמן את מנצ'סטר ואף אחד לא חשב לפטר אותו אחרי שבועיים. אתה רואה שבאירופה שחקנים באים להנות, אצלנו שחקנים צעירים עולים למגרש והרגליים שלהם שוקלות טונות כי הם רוצים להוכיח לתקשורת שהם טובים".

"בנבחרת ההרגשה היא שמחכים לנו בפינה"

וזה גם ההסבר של שכטר לחוסר ההצלחה של נבחרת ישראל. "אין ספק שהיינו יכולים להוציא הרבה יותר בקמפיין הזה, אבל בכדורגל אין ביטוח ויש דברים שמתפקששים. טעויות קטנות הופכות לגדולות ואז אומרים לא נורא, שזה הכי נורא. אם ספגנו גול בדקות הסיום, זה איום ונורא כי הפסדנו שתי נקודות. ציון הדרך בקמפיין הזה היה הגול שספגנו מלטביה, אם היינו מנצחים את המשחק הזה הכל היה נראה אחרת.

לא נתנו לו ריספקט. דרור קשטן (צילום: אורן אהרוני)

"למזלי אני צעיר ועוד יש לי מספיק שנים לתרום לנבחרת. אני חושב שיש לנו דור עתיד נפלא עם כל כך הרבה כשרונות, אבל תרבות הכדורגל שלנו היא בעייתית. כשהגעתי להמבורג עם הפועל ראינו סבתא בת 80 עם בירה ובמבה אדומה מוחאת כפיים בהתלהבות, איפה נראה דבר כזה אצלנו? פה אחרי 20 דקות יש לחץ, שורקים בוז, כאילו מחכים לנו בפינה".

"כשאני מדבר עם שחקנים בנבחרת אנחנו מרגישים כאילו אנחנו לא משחקים רק נגד היריבה, אלא גם נגד הקהל שלנו ונגד התקשורת", מודה שכטר. "אני אומר - תהיו איתנו! כל הזמן קוראים בתקשורת 'איזה מאמן, איזה שחקנים'. אני אומר - יש מאמן, הוא זימן את השחקנים, תנו לו את הכבוד פעם אחת. אבל מי אני ילד בן 22 שאשנה את הכדורגל?".

אז חוץ מלשנות את הכדורגל הישראלי, על מה חולם שכטר? "אליפות עם הפועל, לא להתבייש לרוץ חזק באירופה, לשמח את האוהדים ושבעזרת השם יבוא יום ואקבל טלפון מהסוכן - 'תארוז מזוודה צריך לטוס'". לאן? "ספרד, אנגליה, איטליה, גרמניה, צרפת - אלה מקומות שאטוס אליהם בשמחה".